תערוכת צילום: "שבירת סטיגמות"

התערוכה תוצג עד סוף ספטמבר

19 ביולי 2016, 17:00 
קומת הכניסה, הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך ע"ש ברנדר מוס 
ללא תשלום
תערוכת צילום: "שבירת סטיגמות"

רונה סופר, בת 36. ג'ינג'ית, ירושלמית בנשמה, קולנוענית וגם נכה. 

תערוכת צילום: "שבירת סטיגמות"

צלמת דניאל שטרית 

 

תערוכת הצילומים של הצלמת דניאל שטרית, תערוכה קטנה ומרגשת של 5 תמונות, עוסקת  בנושא שבירת סטיגמות על אנשים עם מוגבלות.

סדרת הצילומים בפרויקט זה מביאה את סיפורם של אלה המתמודדים עם מגבלותיהם. כל פורטרט בסדרה זו הוא קריאת תיגר על אופן קבלת האחר בחברה, על הסטיגמות המודבקות על בעלי מוגבלויות. הפרויקט שואף להציג את גיבוריו באור חיובי וחדש - ככאלה המעזים ומצליחים לנתץ תפיסה סטריאוטיפית המיוחסת להשתלבותם בחברה ויכולתם להגשים עצמם באופן מלא ושלם.

 

מדברי הצלמת :

שמי דניאל שטרית, בת 26, אני צלמת עיתונות ודוקומנטרי וסטודנטית שנה ב׳ בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה. הנטייה הטבעית שלי בבחירת מושאי הצילום שלי וכן הסביבה החברתית שלי היא אנשים שעברו קשיים מסוימים בחיים. בחירה זו לא נובעת מיצר מציצנות, אלא מרצון ללמוד מאלו שהצליחו להתמודד ולגבור עם קשיים בחייהם, להמשיך ללכת בדרך שהם בחרו, לא משנה איזו מגבלה עומדת בדרכם. על פי דעתי, אדם נמדד ע״י האופן בו הוא מתמודד עם אתגרים בחייו ולא על ידי הקשיים שניצבים בדרכו.

פרויקט זה מביא את סיפורם של אלה המתמודדים עם מגבלותיהם.

כל פורטרט בסדרה זו הוא קריאת תיגר על אופן קבלת האחר בחברה, על הסטיגמות המודבקות על בעלי מוגבלויות. הפרויקט שואף להציג את גיבוריו באור חיובי וחדש - ככאלה המעזים ומצליחים לנתץ תפיסה סטריאוטיפית המיוחסת להשתלבותם בחברה ויכולתם להגשים עצמם באופן מלא ושלם.

 

1 2 3 4 5

מדברי המצולמים:

תמונה מספר 1-  שמי בני קאולי, בן 22, סטודנט לארכיאולוגיה ולמקרא. אני מתמודד עם דיכאון כל חיי, הדיכאון קשה ואכזר, המאבק סיזיפי. אבל אני חושב שאני מצליח. אני נלחם, מתמודד ושורד.

 

תמונה מספר 2 - שמי נעה הרפז, בת 24, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה העברית, ולקוית שמיעה. אנשים טובים וגדולים אמרו לי "כן, אבל למה להקשות? איך תשתמשי בסטטוסקופ?". אמרתי שאתכנת את כל השמיעה שלי מחדש בשביל זה, ואני אצליח. אני מפקפקת בכל יום, תמיד יש שאלות ותהיות האם בחרתי נכון, וכשהן מופיעות אני שמחה בהן בכל רגע, כי הן משאירות אותך צנוע. יש הרבה רופאים שיודעים לשמוע, אבל לאבחנה טובה צריך גם להתרגש מהיכולת להקשיב.

 

תמונה מספר 3 - דני גרמייז, בן 37. זה אני: גוף רזה, שלדי, ישוב על כיסא גלגלים גדול ובעל זוג ידיים בתפקוד חלקי ביותר. ועדיין, זה אחד הטקסים האהובים עליי ביום, להתייצב מול המראה, להסיר את החולצה ולחשוף את הגוף השלדי הנכה הזה. כי אני אוהב להסתכל עליו, עם כל המגרעות שלו, ולחשוב, "!Sexy".

 

תמונה מספר 4 -  שמי רונה סופר, בת 36. ג'ינג'ית, ירושלמית בנשמה, קולנוענית וגם נכה. נפצעתי קשה בתאונת דרכים בגיל ההתבגרות ומאז עסוקה בלחיות את החיים בצורה הכי מוחלטת שאפשר. חוקרת את הקשר בין מיניות ונכות.

 

תמונה מספר 5 - שמי איליה מרין, בן 29, מהנדס וסטודנט תואר שני במדעי המחשב. נולדתי עם שיתוק מוחין. אני מאמין שפסגות נועדו לכיבוש, כשקשה לא מוותרים, נחים וממשיכים הלאה.

 

כתבה על התערוכה>>

 

 

        

 

אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
UI/UX Basch_Interactive