תַּעֲרוּכָת יָחִיד - תִּקּוּן | גִּבּוֹרִים

אגז’ה גדעון עלה כנער מאתיופיה למד צילום והקים עסק מצליח בתחום. אחרי שנים שבהן תיעד אירועים משמעותיים  בחייה של קהילתו בארץ, עתה הוא מבקש לספר את סיפורם של אנשים צנועים, אמיצים ובעלי חזון אישי וקולקטיבי ולתת להם הכרה לפני הליכתם לעולמם.

הנרטיב השולט בסיפור עליית יהדות אתיופיה מתמקד בעליות הגדולות: 'מבצע משה' ב-1984 ו'מבצע שלמה' ב-1991 בהם הדגש מושם יותר על הקולות והסיפורים של  אנשי  צבא, מוסד ומדינה שפעלו רבות כדי להצליח במאמצי העלייה של הקהילה. מעטים יודעים על אסירי ציון מבני הקהילה שפעילותם איפשרה את העליות הללו, ועוד פחות יודעים על הפעילות הציונית של פעילי עלייה בני הקהילה האתיופית בשנות ה-50' וה-60'  של המאה ה-20. 

בין גל הקורונה והסגרים התחדדה ההבנה אצל אגז'ה גדעון ,שיש לתעד את אותם הגיבורים ולהנגיש את סיפורם לקהל הרחב, לטובת הקהילה האתיופית בישראל שתכיר את שורשיה, ולטובת כלל האוכלוסייה שתכיר נדבך נוסף בסיפור ההיסטורי-הציוני של עם ישראל. עם ההבנה הזו אגז'ה החל במסע מרתק ומשמעותי את תוצאותיו מציג בתערוכה ייחודית.

אגז'ה איתר פעילים ציוניים מהקהילה שביקרו בישראל עוד בשנות ה-50' וניסו לארגן עלייה לארץ, פעילים שנאסרו ועונו באתיופיה בעוון פעילות ציונית, אנשים ששיתפו פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים תוך סיכון חייהם  וחיי משפחותיהם. הוא נסע ברחבי הארץ והגיע לבית של כל אחת ואחד מהם, ביקש שיספרו את סיפורם, הקליט וצילם אותם בוידאו ובסטילס. במפגשים הוא נחשף לאנשים שרק מחכים שמישהו ישאל אותם, משתוקקים לספר ולהשמיע את סיפורם ופועלם. אגז'ה הבין  את העוול ההיסטורי שנעשה להם, והוא מבקש לעשות תיקון המחדל וצדק היסטורי בעבור אסירי ציון ופעילי עלייה מבני קהילתו באמצעות תערוכה ייחודית. בה מוצגים צילומים מאותם מפגשים מרתקים לצד הסיפור של כל גיבור וגיבורה. כך נוצרת תערוכה ייחודית שנותנת במה לסיפור מרתק של גיבורים בתוך קהילתו.

התערוכה כוללת תצלומים של נשים וגברים שהם גיבורים בסיפור עליית בני קהילתם לישראל. כל אחד ואחת מהם עולם בפני עצמו וכולם כאחד מספרים סיפור אישי-קולקטיבי שכמעט לא סופר מעולם. הצילומים ברובם מתמקדים בפניהם של האנשים, כמעט שלא ניתן למקם אותם על פי הרקע. העיקר הוא הפנים, מלאות הרגש והחכמה. גדולים מעט מגודל טבעי. הצילומים מוצבים בגובה העיניים ומאפשרים למבקר לצלול עמוק לתוך העיניים המלאות מבע ולקרוא את הסיפור מאחורי כל דמות. ניכר שאלה אנשים שעברו חוויות קשות בחייהם וסוחבים עמם צלקות עמוקות. יחד עם זאת, מבטם פתוח ויש בו אופטימיות רבה.

למרות אחידות הפורמט, הגלריה המתקבלת היא מאוד מגוונת בצבעים ובתווי הפנים. אגז'ה כמו קורא תיגר על הסטריאוטיפ של אדם שחור בקהילה לבנה ומדגיש את ייחודו של כל אחד ואחת מהמצולמים.

 השאיפה למצויינות תמיד הובילה את אגז'ה ודחפה אותו ללמוד ולקנות דעת. באין מודלים לחיקוי זמינים בסביבתו, הוא פנה לספרים, שם מצא אותם. היום הוא רוצה להנגיש לצעירים בני קהילתו גיבורים ומודלים לחיקוי שתמיד היו שם, אך אור הזרקורים לא היה עליהם. מבלי לשים לב גם אגז'ה עצמו מסתמן כמודל ראוי עבור צעירים רבים מבני הקהילה.

כבר מגיל צעיר אגז’ה אחז בידו מצלמה וביקש לתעד ולספר את הסיפורים של אנשים סביבו. חדור סקרנות אנושית  ויכולתו לספר סיפורים ויזואליים נרתם למשימה חשובה בה הוא מעלה על הנס את סיפורם של גיבורי קהילתו בישראל. כצלם אקטיביסט חברתי, אגז’ה מגייס את מצלמתו כדי לחקור ולחשוף את הסיפורים שמבעד למבע ולתווי הפנים של המצולמים. תערוכה זו מהווה עבורו פרק ראשון, מעין יריית פתיחה לפרויקט גדול ומעמיק יותר שיכלול תיעוד רחב היקף וכן ספר שיאגד את כל הצילומים והסיפורים של משתתפי הפרויקט.