תערוכת צילום: "הדרך שלנו - זיכרון קרוב וזיכרון רחוק"



תערוכת צילום: "הדרך שלנו - זיכרון קרוב וזיכרון רחוק"​

מידע על התערוכה אשר הגיעה אל הספרייה ממוזיאון ארץ ישראל:

בגיל 11 עלה גדעון אגז'ה עם הוריו מאתיופיה.  בהיותו נער קנה מצלמה חצי-מקצועית והחל לצלם דיוקנים בסביבתו הקרובה ואירועים שונים. לאחר השירות הצבאי למד צילום באקדמיה לאמנות "בצלאל"; במקביל, בחר להתמקד בצילום בתוך הקהילה ובתיעוד תהליך ההתערות שלה בארץ ואף יצר ארכיון תצלומים אישי.  

אגז'ה מחפש בתצלומיו את מה שמסתתר מאחורי הקלעים. הוא מבקש לתעד את הרגעים האותנטיים, המיוחדים, בתוך האירועים הממוסדים והמעוצבים, בבחרו זוויות צילום לא שגרתיות. מרבית התצלומים בתערוכה נעשו במהלך חגיגות הסיגד המסורתיות הנערכות אחת לשנה בירושלים. הסיגְד הוא אחד מחגי ביתא ישראל, החל חמישים יום לאחר יום הכיפורים. זהו יום של צום, היטהרות והתחדשות, שבמרכזו עומד טקס חידוש הברית בין העם לאל. הטקס נערך בראש הר גבוה, כסמל להר סיני, ומנהלים אותו כוהני הקהילה.

התצלומים בשחור-לבן מבוימים והצלם מבקש להחיות דרכם את זיכרון הדרך הקשה והמייסרת לארץ-ישראל, ואילו התצלומים בגוני חום-אדמדם נלקחו מתוך תכניות טלוויזיה: תמונות מאתיופיה -צללים חומים על מסך הזיכרון והגעגוע אשר מחזירים אותו אל חיי הכפר הפסטורליים, אל מחוזות ילדותו.
 

"נכון שמאוד חשוב לי הקטע התיעודי, אבל כשאני מצלם, חשוב לי גם להביע את עצמי באופן אמנותי", כך מעיד על עצמו אגז'ה. "שום דבר לא נשאר במקום, ולכן חשוב לתעד בצורה מתמשכת ומקצועית את מה שיש עכשיו בעדה", הוא מפרט עוד על עבודתו, המתעדת את יוצאי אתיופיה הגרים בישראל. "יש לי רצון לחשוף את העדה לקהל הרחב, מתוך הרגשה שהוא לא ממש מכיר אותה".

ואכן יש משהו בדבריו של אגז'ה. הציבור הישראלי מכיר באופן שטחי בלבד את הסיגד, החג המרכזי של יוצאי אתיופיה; חג שהוא יום של צום, היטהרות והתחדשות שאותו מנהלים כוהני הקהילה. בצילומיו הססגוניים פותח אגז'ה בפנינו צוהר אל ההווי ואל המנהגים בחג הסיגד, עם דגש על הבעות פנים, כשפה ושם גונבים את ההצגה צילומי כפות ידיים.