קוראים בעקבותיהם - ספריית האודיו

ביום הראשון ללימודיה כסטודנטית בבית הספר לקולנוע אמרה מאיה, "באתי לכאן כדי לביים את עצמי כשחקנית בסרטים שלי." כמו שחקנית בתפקיד חייה, ידעה בחוש איך לכבוש את לב הקהל. כמו במאית ותסריטאית מלידה, ידעה מאיה איך לבנות את האווירה ומתי צריך לבוא הפאנץ'. אבל היא העדיפה להשאיר סוף פתוח. בשונה מתסריטים אחרים שלה, שהופקו עוד בחייה, את התסריט הקצרצר הבא מפרי עטה של מאיה גילתה אמה במכשיר הפלאפון שלה לאחר מותה. מאיה ליהקה את עצמה לתפקיד האיום שלא איחר לבוא. בתסריט מתפרקת סצינה יומיומית, אינטימית, מחוייכת אל תוך צפירה שממנה בוקעות יריות. הסצינה מסתיימת במילה 'נזכור'. מאיה נורתה והלב שלה, לפי הסימנים בשטח, הפסיק מיד לפעום. אבל הצחוק שלה עוד מהדהד. היא הייתה הכי אופטימית בעולם, מספרים יקיריה. הבית שלה היה פתוח. הדלת לא ננעלה. היא לא נחה לרגע. אהבה לנצל כל רגע עד הסוף. תמיד הייתה מוקפת וידעה לתת לכל אחד את ההרגשה שהיא החברה הכי טובה שלו. היו לה עיניים שמדברות ללא מילים. מוסיקת טראנס הייתה בעיניה מוסיקת ריפוי לנפש. למסיבה ברעים הגיעה ישירות מחתונת אחותו של בן זוגה. היו לה כבר כרטיסים לפסטיבל הבא. מאיה נשארה, כפי שנכתב באחד השירים האהובים עליה, "במרחק נגיעה מכאן. בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד." מילות השיר נחקקו על מצבתה ומלוות אותה ואותנו. --------------------- מאיה פודר, ילידת 1997, נולדה בחיפה, גדלה והתחנכה בשמשית שבעמק יזרעאל. סטודנטית לקולנוע בפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב. נרצחה במסיבה ברעים ב 7.10. בת 25 בנפלה. השאירה אחריה הורים, שתי אחיות, בן זוג, חברים וחברות ללימודים, ליצירה ולחיים. קורא: חבר קרוב של מאיה, עידו גולן, סטודנט לקולנוע בפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב. --------------------- במסגרת המיזם 'קוראים בעקבותיהם' של הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך אנחנו מבקשים לתת קול לנופלות ולנופלים מקרב קהילת אוניברסיטת תל אביב ולהתחבר אליהם דרך טקסטים שהיו יקרים ללבם. לעמוד הבית של המיזם: https://soclib.tau.ac.il/reading_in_their_footsteps