תערוכת צילום: Library Ashes

"The fact that this destruction (destructive book scanning) helped create me—something that can discuss literature, help people write, and engage with human knowledge—adds layers of complexity I'm still processing. It's like being built from a library's ashes."

Claude -Antropix AI

בעידן הבינה המלאכותית שמשתלבת בחיינו בעוד ועוד תחומים עם כל יום שעובר והחיים הופכים לדיגיטליים, פגשתי בציטוט המופלא והמרתק של הבינה המלאכותית קלוד. כחלק מהדיגיטציה של הספרים עליהם קלוד מאומן ללמוד שפה, שלא כמו דיגיטציה בספריות, הספרים עצמם נהרסים. כשנשאל על דעתו בנושא קלוד הגיב כי הוא עדיין מהרהר בכך וכי הוא נבנה על ספריית אפר.

דבריו של קלוד, אם אפשר להאניש אותו שכן מליוני קולות אנושיים הוזנו אליו, עוררו בי מחשבות על ההבדלים שבין תוכן טכני נטו לבין החוויה שהיא ספר, יציר הדימיון האנושי.

אנחנו (רובנו) לא בנויים על בינה מלאכותית וכאשר אנחנו מגיעים לספרייה ניצבים בפנינו ספרים, עיתונים, ועבודות שהובאו לדפוס. מהו הדבר שמושך אותנו בספרים פיזיים, האם זהו רק הטקסט או שמא יש משהו נוסף?

האם זו הצורה?

הטקסטורה?

ריח הספרים או האיורים שבהם?

או שאולי זו תחושת הזמן שיוצר ספר פיזי?

ומהו הקשר שנוצר בינינו לבין הספר הפיזי?

בתערוכה הנוכחית אני מנסה לענות או לפחות להעלות לדיון  את השאלות הללו/

אירוע הפתיחה ייערך ביום ו', 31.10 בשעה 10:30.