תערוכה: לאן פנינו?

מפגשים של התבוננות, ציור וריאיון הובילו לתערוכה ״סיפורי חיים״. המפגשים התרחשו בשוק תלפיות בחיפה ובעיר עפולה.

התערוכה מתבססת על שלושה גופי עבודות:

1. ציורי שוק תלפיות בחיפה

במסגרת התערוכה ״באוהאוס חברתי״, באוצרותה של גליה בר, ציירתי דיוקנאות של אנשי השוק וראיינתי אותם.

שמעתי סיפורים על יזמות פמיניסטית שבעבר נתפסה רק כהישרדות.

טוביה, דור רביעי בשוק, סיפר על אם סבו, שהייתה לה חנות בשוק כבר בשנות השלושים:

״אני דור רביעי באותה החנות. הראשונה הייתה יפה, האמא של הסבא שלי. היא הייתה כמו עשרה גברים. הייתה אישה דעתנית, כמו לביאה, בלבוסטה.״

בשנות החמישים שושנה קהלני מכרה בשוק נענע וירק שהיא שתלה. הפקחים נהגו להחרים לה את הסחורה, והיא, בתגובה, קיללה והרביצה להם ואף העדיפה להרוס את הסחורה בהפגנתיות.

כשהייתה בחודש השמיני להריונה לקחו אותה למשטרה בעקבות עימות עם הפקחים. למזלה נכח במקום עיתונאי מ״ידיעות אחרונות״ שתיעד את האירוע. בזכות הכתבה והיחס לאישה בהיריון ואם לילדים רבים, נתנו לה את המקום לאחר שהתנצלה בפני הפקח על הקללות.

שושנה יצאה מדי יום באוטובוס בארבע בבוקר לשוק. כשבניה, דני ויואל, היו בסביבות גיל שמונה, הם היו נוסעים אחרי בית הספר לשוק כדי לעזור לה. כיום הם חולקים את העבודה באותו המקום.

רבים מהמוכרים אוהבים את השוק ואת הלקוחות.

דרור מספר:

״אני אוהב את האנשים. יש כל כך הרבה סוגים ועדות ועליות. אוהב את מיזוג הגלויות שלנו שהוא ייחודי לארץ ישראל. אני חווה את זה כל יום. אני אוהב בעיקר את האנשים בסגנון של פעם. אפשר לדבר איתם על דברים של העבר. הם יודעים. האידיאולוגיות שלהם. המוח שלהם עובד אחרת. יש לי את כל בעלי המקצוע פה, מגנב עד רופא.״

אלי הקצב, שאביו העביר לו את המורשת, מספר כי זו עבודה קשה מאוד. לדבריו, השוק נפגע מהרשתות. אביו, ג׳קי, עבד עד גיל 80 והשאיר אחריו קליינטורה ותיקה.

״זה גנטי להחזיק סכין״, הוא אומר. בתו בת ה־13 כבר מחזיקה סכין. אלי ואחותו ורד מביאים בשר ללקוחות ותיקים בקריות, שכבר אינם יכולים להגיע לשוק בשל גילם.

טוביה מספר:

״האהבה לשוק זה יותר מאהבה לאישה. זה משהו עוצמתי מאוד. כשאני טוחן משהו זה עושה לי פרפרים. כשאני פותח את החנות, זה כאילו אני יוצא לדייט ראשון. אישה זו עוצמה במסלול אחד והחנות היא בעלת עוצמה חזקה יותר במסלול אחר של החיים. אני תמיד מקבל את הקונה בחיוך ובברכה, לכן הקונים אוהבים לקנות אצלי.״

צחקתי, התווכחתי, שוכנעתי ושכנעתי. קיבלתי הצעות אוצרותיות, ביקורת אמנות ופרגון חם.

כחובבת שוק ותיקה חשבתי שהכרתי את השוק ואנשיו היטב. נפרסו בפניי רבדים חדשים, תת־קרקעיים, עשירים ומרתקים, ונשאר לי עוד הרבה לגלות.

2. צמדים של יהודים וערבים

בעקבות מלחמת שומר החומות הרגשתי צורך לצייר צמדים של יהודים וערבים כתגובת נגד למתח הקשה ששרר בארץ.

מאחר שבשוק שאלו אותי על המשך ציורי הפורטרטים, פניתי לאנשי השוק בבקשה לצייר צמדים של יהודי וערבי. רוב האנשים שמחו על הרעיון וסיפרו לי על היחסים ביניהם.

לדוגמה, דרור סיפר שבתקופות מתוחות מבחינה ביטחונית הפסיק לדבר עם חמזה. כששאלתי אותו מדוע היום הקשר ביניהם נמשך גם במצבים כאלה, אמר:

״כנראה שהתבגרתי.״

3. סיפורי הגירה של תושבי עפולה

גוף העבודות השלישי כולל עבודות שיצרתי במסגרת שהות אמן בגלריה העירונית בעפולה. אוצר התערוכה היה עוז זלוף.

כאן התמקדתי בנושא ההגירה. ציירתי פורטרטים עכשוויים של האנשים שעמם נפגשתי, ובנוסף ציירתי פורטרט המתבסס על תצלום מארץ המוצא.

דרך שני הציורים סיפרו המשתתפים את סיפור ההגירה שלהם לארץ ואת יחסם לעפולה.

הציורים בתערוכה מספרים סיפורי חיים של אנשים ממקומות שונים בעולם ומכל שכבות האוכלוסייה, גם בתקופה קשה של קיטוב.