תערוכה: "רגעים שתפסו אותי"

"מגיל צעיר, עוד כשפיתוח הפילם השהה את החוויה בין מה שהעין רואה לבין התוצאה המודפסת, אהבתי מאד להנציח חוויות בעזרת המצלמה. התוצר הסופי של תהליך הצילום והעיבוד המינורי של התמונות גורם לי שימחה, סיפוק ואני פשוט אוהב את זה. שנים ארוכות שבתתי מצילום לטובת קריירה תובענית והשמחה שבצילום נדחקה הצידה. בחמש עשרה השנים האחרונות חזרתי להנאה שביכולת לתרגם את התחושה שמראה העין מציף בי לבין התוצאה הדיגיטלית. במקביל אני עוסק בחינוך במסגרת ‘דרך כפר- יוזמות חינוך’  עמותה שהייתה לי הזכות להקים ולהוביל יחד עם שותפים נפלאים לדרך. בתקופה הזו הבנתי שתרגום חוויה לתצוגה דיגיטלית מספק משמעות, לפעמים גם שייכות וזה ללא ספק תהליך התבוננות פנימי.

יצירת תמונה מאפשרת להשתחרר מגבולות הקיום האנושי האישי, הקטן ולפרוץ לחיים אין סופיים השואפים לרב תרבותיות, לשילוב תודעה בתודעה, לקבלת האחר, השונה. יצירת תמונות מאפשרת למצוא משמעות בכל רגע של חיים, במעשה היום יומי הפשוט.

צילום הוא עבורי הניסיון לתעד רגעים שתפסו אותי, התרגשות שעוררו בי אנשים, מקומות, נופים ועצמים שפגשתי. לעיתים קרובות אני טווה סיפור סביב תמונה, בעיקר של  נפשות שפגשתי ברחוב. אנשים שמבטם, הסיטואציה שבה ראיתי אותם מעוררת הרהורים ומעוררת את הדמיון. יש רגעים שהתמונה שמנציחה אותם מלווים אותי לאורך שנים וניסיון החיים שלי משנה את תחושותיי כלפיהן עם הזמן. סוג של לקרוא ספר עם קוד פתוח.

אני חולה ALS כבר כמה שנים. אני אופטימי כתמיד וממשיך לחלום כי יום שלא חלמת בו הוא יום שלא שווה לחיות אותו". חיים רובוביץ.

ביום שבת, 17.12.23, הלך לעולמו חיים רובוביץ' לאחר התמודדות ארוכה עם מחלת ה-ALS. לזכרו נשתף את דבריו של תומר סמרקנדי, מנכ"ל עמותת דרך כפר • יוזמות חינוך, אשר חיים היה ממייסדיה:

"חיים היה איש גדול מהחיים, בכל המובנים, איש שבכל תחנות חייו, בצה"ל, בשרות הבטחון הכללי ובדרך כפר, פעל תמיד למען טובת מדינת ישראל, כשהוא מגלם בדמותו את חזונו התנ"כי של הנביא ישעיהו: "וכתתו חרבותם לאתים".

חיים נולד וגדל בירושלים, בן למשפחת רובוביץ' הנודעת ודור שישי של המשפחה בעיר. חיים נקרא על שם דודו, שנהרג במלחמת השחרור ובכל תפקידיו התמסר באופן מלא ונתן את כולו כדי להביא לחברה ישראלית טובה יותר. כאשר פרש מהשרות בשנת- 2006 , חיים בחר להיות חלוץ בחינוך ויחד עם ד"ר חיים פרי הקים את "דרך כפר יוזמות חינוך" ובמשך 15 השנים בהן כיהן כמנכ"ל הוביל אותה מהישג להישג ומהצלחה להצלחה, כעמותה פורצת דרך במתן מענים חינוכיים למחנכים הפועלים עם נוער בסיכון.

יחד עם צוות דרך כפר חיים יצר תנועת חינוך שהמחנכים והמחנכות ההולכים בדרכה ופועלים על פי ערכיה מקדמים יחד חברה ערכית, חסונה ומלוכדת. חיים התמסר באופן טוטאלי למשימה זו וראה פרי לעמלו, היה אהוב ומוערך על כל צוות העמותה ושותפיו לדרך בשדה החינוכי, כאשר הוא משאיר חותם עמוק בכל מי שפגש במהלך עשייתו.

מחלת ה- ALS בה חלה אמנם אילצה אותו לפרוש מתפקידו כמנכ"ל העמותה אולם הוא לא הפסיק לרגע מעשייתו ומעורבותו החברתית, כיהן כחבר ועד מנהל פעיל בעמותה, טייל יחד עם ורדית אהובתו וחבריו הקרובים, צילם, כתב והוביל דעה כפעיל חברתי, ובמילותיו שלו: לא ויתר על חלומותיו אלא התאים אותם למציאות המשתנה. חיים חי חיים מעוררי השראה, חיים של אהבת אדם, הקרבה עצמית, מנהיגות, אכפתיות ונתינה ללא גבולות .

אין עוד אנשים כמו חיים והוא יחסר לנו מאוד - יהי זכרו ברוך".

כתבה שפורסמה על חיים בעיתון "הארץ" 12.1.24

התערוכה תוצג בספרייה במהלך דצמבר - מרץ בקומת הכניסה.