תערוכה: "עזובה"

הסדרה "עזובה" נולדת מתוך פעולה חתרנית של שהייה במרחבי סף. האמנית מתגנבת אל חללים רגע לפני קריסתם הסופית, אל תוך בתים שנגזר דינם להריסה, ומזמינה נשים מקומיות לאכלס מחדש את השברים.

בתוך המרחבים הללו, שבהם הזמן נעצר אך הזיכרון עדיין מהדהד בין הקירות המתקלפים, נוצר מפגש טעון בין גוף לבין חורבה. הנשים המצולמות אינן דמויות פסיביות; הן נוכחות, יציבות ומישירות מבט אל העדשה, תוך שהן מפגינות נינוחות פיזית בלב הכאוס. שפת הגוף שלהן מייצרת ניגוד חריף לארעיות של המבנה, ומעלה שאלות על חוסן מול התפוררות.

בין מחיקה לשימור

העבודה מבקשת להפנות מבט ביקורתי כלפי האתוס החברתי העכשווי:

• פולחן החדשנות: האמנית יוצאת נגד התפיסה המאדירה את ה"חדש" וה"משופר" תוך מחיקה אגרסיבית של הישן והמזדקן. במקום שבו החברה בוחרת להרוס ולא לשמר, הצילום פועל כפעולה של התנגדות - הוא מעניק תוקף למה שנחשב למיותר.
• עייפות החומר: נוצרת זיקה ישירה בין הקירות הסדוקים לעור המתבגר. האמנית בוחנת כיצד המנגנון המוחק את המבנה הישן פועל באופן דומה על הגוף הנשי והזדקנותו.
• אסתטיקה של השארית: חיפוש אחר משמעות ויופי במקום שהחברה כבר תייגה כנטול ערך, והפיכתו למרחב חי ונושם.

בגיל חמישים, האמנית משתמשת במבנים העזובים כמרחב של השלכה (Projection) לשינויים הפיזיים והפנימיים העוברים עליה. דרך הנשים המצולמות, המשדרות עוצמה בתוך בדידות מוחלטת, היא בוחנת את הרלוונטיות של הגוף המתבגר, את הקמטים ואת העייפות, ומבקשת לתת להם תוקף מחודש.

בסדרה זו, ההרס אינו רק סוף, אלא במה שדרכה עולה השאלה האישית והאוניברסלית: 

מה נשאר מאיתנו כשהמעטפת מתחילה להתפורר? 

האמנית מפנה שאלה אל הצופים: מה נשאר מאיתנו בחברה שאינה מוצאת ערך בסימני הזמן?

התערוכה תוצג בחודשים מאי - יולי בקומת הכניסה של הספרייה.

לעמוד האינסטגרם של האמנית »